דחיינות

״אחרי החגים״

אחזור להתאמן, אתקשר לבנק, אסדר מחדש את הבית, אלך לטיפול, אקבע עם חברה.. - נשמע מוכר?

למה לדחות לאחר כך מה שאפשר לעשות עכשיו?

כי ״למי יש כח״ ו״זה גם לא כזה דחוף״ ו״נוח לי יותר ככה״ וגם ״יש לי כל כך הרבה מטלות שאין מאיפה להתחיל״ ״זה קשה ואין סיכוי שאצליח״ ולסיכום ״אגיע לזה מאוחר יותר״.

סיבות מעולות אה?

אז אם יש לנו סיבות כל כך טובות, למה זה עדיין מפריע לנו?

דחיינות מביאה איתה אכזבה עצמית, תסכול, תקיעות ובמקרים מסויימים גם בדידות.

בטיפול נבין יחד מאיפה נובעים המחסומים, אילו מחשבות ואמנות שלנו מדכאות לנו את המוטיבציה ומאיפה מתחילים.

אפשר גם היום ולא מחרתיים!